בחירת המשאבה הנכונה עבור כימיקלים קורוזיביים אינה רק בחירת משאבה שמניעה נוזל; מדובר עלבחירת משאבה שלא תתמוססולא ידלוף.
התהליך כרוך ברצף קפדני של החלטות. להלן מדריך שלב-אחר-לביצוע הבחירה הנכונה:
שלב 1: הכר את הכימיקל שלך (הערכת ה"סיכון")
לפני שמסתכלים על משאבות, יש להגדיר את תכונות הנוזל. זה קובע אתדרישות בטיחות.
* קורוזיביות:האם זו חומצה (pH < 7) או בסיס (pH > 7)? (למשל, חומצה הידרוכלורית לעומת סודה קאוסטית).
* רעילות/דליקות:האם זה מסוכן אם זה דולף? (למשל, גז כלור קטלני; בנזן הוא חומר נפץ).
* צמיגות:האם זה דק כמו מים או סמיך כמו סירופ?
* מוצקים:האם יש בו חלקיקים (סלרי) או שהוא נקי?
שלב 2: בחר את סוג המשאבה ("המנגנון")
בהתבסס על התנהגות הכימיקל, בחר את סגנון המשאבה:
* לנוזלים דקים, נקיים, רעילים/דליקים:
בְּחִירָה:משאבת הנעה מגנטית או משאבת מנוע משומרת.
מַדוּעַ:עיצוב פחות אטום-. שום אטם מכני לא אומר סיכוי אפסי לדליפה. זהו תקן הזהב לבטיחות.
* לנוזלים דקים, לא-מסוכנים:
בְּחִירָה:משאבה צנטריפוגלית סטנדרטית (עם אטם מכני טוב).
מַדוּעַ:זול יותר וקל יותר לתחזוקה.
* לנוזלים עבים (צמיגות גבוהה):
בְּחִירָה:משאבת הילוכים או משאבת חלל מתקדמת.
מַדוּעַ:משאבות צנטריפוגליות אינן יכולות לייצר מספיק כוח להזיז כימיקלים עבים.
* לנוזלים מלוכלכים (סלרי):
*בחירה:אוויר-מופעל דיאפרגמה כפולה (AODD) או משאבה פריסטלטית.
*למה:הם יכולים להתמודד עם מוצקים ללא סתימה.
שלב 3: בחר את חומר הבנייה ("השריון")
זה הצעד הקריטי ביותר. אם אתה טועה, המשאבה תיכשל בעוד ימים או שעות. עליך להתייעץ עם אטבלת עמידות בפני קורוזיה.
חומרי משאבה כימית נפוצה:
1. תרמופלסטיים (פלסטיקים):
* פוליפרופילן (PP):עלות נמוכה. טוב לחומצות ולאלקליות. מגבלה: עמידות בטמפרטורה נמוכה.
* PVDF:חזק יותר מ-PP. עדיף לטמפרטורות גבוהות יותר ולאור UV.
* PTFE (טפלון):"המלך" של עמידות בפני קורוזיה. מטפל כמעט בהכל (כולל חומצה הידרופלואורית). משמש כתוחם בתוך משאבות מתכת או כגוף המשאבה עצמו.
2. מתכות:
* 316 נירוסטה:התקן לכימיקלים קלים ומזון. נכשל עם כלורידים (מי מלח).
* סגסוגת 20:טוב לחומצה גופרתית וחומצות מעורבות אחרות.
* Hastelloy (C276):"סגסוגת העל". יקר במיוחד אך מתמודד עם הכימיקלים האגרסיביים ביותר (מחמצנים חזקים, כלור רטוב).
* טיטניום:מצוין לתמיסות כלוריד ומי ים.
כלל האצבע:
* חומצות חזקות (H2SO4, HCl):השתמש ב-PTFE, PVDF או Alloy 20.
*בסיסים חזקים (NaOH):השתמש ב-PP, PVDF או 316 SS.
* מי מלח/כלורידים:השתמש בטיטניום או בהסטלוי.
*כל השאר:בדוק את התרשים.
שלב 4: בחר את החותם (אם אתה משתמש במשאבה צנטריפוגלית רגילה)
אם לא בחרת במשאבת -פחות איטום (מג-כונן), עליך להגן על הציר.
*חותם מכני בודד:עבור כימיקלים לא-מסוכנים.
* חותם מכאני כפול:עבור כימיקלים מסוכנים. אם החותם הראשון נכשל, השני מחזיק. בדרך כלל נדרשת תוכנית שטיפה (API Plan 53 או 54) כדי לשמור על קרירות פני האיטום.
*חומרי איטום:פני החותם חייבים להיות גם עמידים בפני כימיקלים. זיווגים נפוצים:פחמן מול קרמיקהאוֹסיליקון קרביד לעומת סיליקון קרביד.
שלב 5: חשב את נקודת החובה (זרימה ולחץ)
אתה צריך לדעת כמה נוזל אתה צריך להעביר (GPM/LPM) וכמה חזק אתה צריך לדחוף אותו (Head/PSI).
אם הכימיקל סמיך מאוד (צמיג), תזדקק למנוע גדול יותר ממה שהיית צריך למים.
רשימת סיכום
* Is it Toxic? ->Mag-Drive.
* Is it Thick? ->משאבת ציוד.
* Is it Acidic? ->PTFE/PVDF.
* Is it Chloride? ->Hastelloy/טיטניום.
* בדוק את הטמפרטורה! (פלסטיק נמס; אטמים מתייבשים).
עצה אחרונה:
התייעץ תמיד עםIOM של יצרן המשאבה (התקנה, תפעול ותחזוקה) יָדָנִיומדריך העמידות הכימית הספציפית שלהם. אם אתה לא בטוח,מהנדס יותר-(בחר חומר יקר יותר ועמיד יותר) במקום להסתכן בדליפה.